אנטומיה

עפעפיים

לעפעפיים 2 מטרות עיקריות : הגנה על העיניים מפני חדירת גופים זרים, ומריחת שכבת הדמעות על פני הקרנית (זאת על מנת לשמור על אספקת חמצן תקינה לעין ומשטח אופטי ותקין). העפעפיים כוללות את בלוטות מייבומיאן (בלוטות שומן הנמצאות בעפעפיים עליונות ותחתונות) שאחראיות על ייצור שכבת השומן, ותפקידן למנוע אידוי של הדמעות. הפרעות בבלוטות מייבומיאן יגרמו לעיניים יבשות, צריבה, בלפריטיס (דלקת עפעפיים) ועוד.

על העור שלנו יושבים חיידקים, והיגיינה לקויה יכולה לגרום לדלקות עפעפיים, זיהומים, יובש, ועוד.

דמעות

העפעפיים כוללות 3 בלוטות חיוניות לייצור שכבת דמעות תקינה :

לדמעות מספר תפקידים חשובים, כגון :

  1. יצירת משטח אופטי חלק לתשבורת אור טובה.
  2. הזנת הקרנית בחמצן ובאנרגייה.
  3. סיכוך תנועת העפעפיים מעל פני הקרנית.
  4. הגנה מני זיהומים, פסיבית – שטיפה החוצה מהעין, אקטיבית – נוגדנים ואמצעי הגנה אחרים.

שכבת הדמעות מורכבת מ-3 שכבות :

  1. שומנית – מאפשרת פיזור הדמעות על פני העין בצורה אחידה ומאטה אידוי הדמעות פי 19. מיוצרת ע"י בלוטות המייבומיאן בעפעפיים.  
  2. מימית – השכבה העיקרית של הדמעות. מכילה אלקטרוליטים בריכוז פיזיולוגי לתאים המצויים מתחת לדמעות. מיוצרת ע"י בלוטת הדמעות.
  3. רירית – מאפשרת לדמעות להיצמד לעין. ממיוצרת ע"י תאי גביע.

הפרעות בשכבת הדמעות יכולות לגרום ליובש, תנאאי היפוקסיה (חוסר אספקת חמצן), דלקות, זיהומים ועוד.

קרנית

הקרנית היא רקמה הכוללת מספר שכבות, והיא מהווה את מרכיב התשבורת העיקרי בעין. הקרנית היא א-ספרית בצורתה : בעלת מבנה כדורי במרכזה, ובעלת מבנה שטוח יותר בהיקפה. עובי הקרנית גדול יותר במרכז מאשר בהיקף. קרנית בריאה צריכה להיות שקופה וצלולה (כיוון שאין בה כלי דם), וכל הפרעה יכולה לגרום לעכירות וטשטוש בראייה. 

הקרנית מקבלת אספקת חמצן מ-3 מקורות :

  1. נוזל הלשכה - זהו נוזל הנמצא בעין הפנימית והוא מזין את הקרנית האחורית. הוא מספק גלוקוז באופן קבוע.
  2. שכבת הדמעות - מספקת חמצן בדיפוזייה לקרנית הקדמית. 
  3. כלי הדם של הלימבוס - מספקים חמצן להיקף הקרנית.

הפרעות לקרנית יכולות להיות מזיהומים, דלקות, עדשות מגע, טראומה, גוף זר ועוד.

קשתית

הקשתית הינה החלק הצבעוני בעין שבו אנו מבחינים באדם. במרכז הקשתית ישנו חור הנקרא אישון (מלשון 'איש קטן'). צבע העין שלנו נקבע על פי כמות הפיגמנט (צבען הנקרא מלנין) שקיימת בקשתית. כמות הפיגמנט היא שונה בין אדם לאדם, ומכאן הצבע משתנה בין עין לעין.
לקשתית 2 תפקידים חשובים :

  1. וויסות כמות האור המגיע לעין ע"י הרחבה וצמצום האישון.
  2. מחלקת את לשכת העין לקדמית ואחורית. הלשכה הקדמית כוללת נוזל לשכה בלבד, ובלשכה האחורית יש עדשה תוך עינית וויטריוס (חומר ג'לטיני הממלא את חלל העין החסר).

הפרעות לקשתית יכולים להיות הטרוכרומיה (צבע שונה בכל עין), דלקות.

במקרים של גלוקומה אקוטית (זווית סגורה) פיתרון נפוץ כיום הוא Peripheral Iridectomy (יצירת חור בקשתית האמצעות לייזר, ובכך הפחתת הלחץ התוך עיני).

גוף העטרה (גוף ציליארי)

גוף העטרה מחובר ללובן מצד אחד, ומחובר לזונואולות (חוטים) המחוברים לעדשה התוך עינית מצידה השני.
תפקידי גוף העטרה הם : ייצור נוזל לשכה (הנוזל הפנימי בתוך העין), ושינוי קימור העדשה התוך עינית להסתכלות מקרוב.

בגלוקומה משתמשים בתרופות שנועדו לשתק את הגוף הציליארי, ובכך להפחית את הלחץ התוך עיני ע"י הפחתת ייצור נוזל לשכה.

העדשה התוך עינית

העדשה התוך עינית ממוקמת מאחורי הקשתית ומוחזקת ע"י זונואולות (חוטים). צורתה העדשה היא קמורה משני צידיה.

תפקידיה העיקריים הם : שבירת האור המגיע לעין, ולאפשר אקומודצייה (שינוי קימור העדשה להסתכלות מקרוב).

צורת העדשה היא קמורה משני צידיה, והיא ממוקמת מאחורי הקשתית ומוחזקת ע"י זונואולות (חוטים). מעל לגיל 40 ישנו תהליך הנקרא פרסביופיה, שכולל קושי בקריאה שמתגבר עם הזמן. כשמתבגרים יש הצטברות חלבונים בעדשה והיא הופכת לפחות גמישה ביכולת האקומודצייה (יכולת ההסתכלות לקרוב) ולכן ישנו קושי בקריאה.

תהליך נוסף שמתרחש בעדשה התוך עינית התפתחות פיזיולוגית של עכירות בעדשה (קטרקט) וזה גורם לסימפטומים שונים, כגון : טשטוש ראייה, סנוור מוגבר, ליקוי בראיית צבעים, הילות, כפילות חד-עינית ועוד. הקטרקט יכול להתגלות בבדיקה שגרתית אצל רופא עיניים או אופטומטריסט ע"י סליט לאמפ (בדיקת מיקרוסקופ חיצוני).

שרירי העין החיצוניים

שרירי העין החיצוניים (Extra Ocular Muscles) אחראיים על תזוזת העיניים לכיווני מבט רצויים, ובנוסף גם על ייצוב העין בהטיות ראש. העין נתמכת במרכז החלק הקדמי של הארובה ע"י 6 שרירים, רצועות מתלה ושומן הארובה. ישנם 4 שרירים ישרים (רקטוסים) ו-2 אלכסוניים (אובליקיים) :

  1. Medial Rectus – פעולתו העיקרית היא הזזת העין לכיוון האף. מנוגד ל-Lateral Rectus.
  2. Lateral Rectus – פעולתו העיקרית היא הזזת העין לכיוון האוזן. מנוגד ל-Medial Rectus.
  3. Superior Rectus – פעולתו העיקרית היא העלאת העין. מנוגד ל-Inferior Rectus.
  4. Inferior Rectus – פעולתו העיקרית היא הורדת העין. מנוגד ל-Superior Rectus.
  5. Superior Oblique – פעולתו העיקרית היא הורדת העין בהסתכלות לקרוב.
  6. Inferior Oblique – פעולתו העיקרית היא העלאת העין בהסתכלות לקרוב.

חלק מהשרירי העין עובדים בתיאום (הזזת העין לאותו כיוון), וחלקם עובדים בכוחות מנוגדים (הזזת העין לכיוון מנוגד).

פגיעות בשרירי העין החיצוניים יכולים להיגרם ממחלות (Graves Diseases, Myasthenia Gravis), שיתוקים, טראומות, פגיעות מכניות, עצבוב לקוי ועוד. במקרים כאלו העין אינה יכולה להסתכל לכיוון שהשריר אמור לעבוד, ותיגרם פזילה באותו כיוון מבט.

לובן

הלובן (Sclera) הינה הכיסוי החיצוני המגן של העין. היא בנויה בעיקרה מקולגן, סיביה צפופים ולא מאורגנים, ולכן היא נראית לבנה ולא שקופה. הלובן היא מקום החיבור של שרירי העין החיצוניים.

זגוגית

הזגוגית הינה כדור ג'לי הממלא את חלל העין ושומר על צורת העין. הזגוגית קיימת על מנת להפחית זעזועים (בעיקר בילדות כשהיא חזקה וצמודה יותר לרשתית). הזגוגית היא שקופה, ללא כלי דם. נפחה הוא 2/3 מנפח העין, והיא בנויה מ-99% מים ו-1% קולגן (זה ההרכב נותן מרקם דמוי ג'לי).

ישנה תופעה נפוצה ושכיחה בזגוגית הנקראת Floaters, שבה הפציינט מבחין בצלליות בצורת קווים או עיגולים הנעים יחד עם תנועת העין. הצלליות שהאדם מבחין בהם נובעות מהצללים שמטילים החלבונים על הרשתית. תופעת ה-Flouters יכול להיות מולדת, והיא תהליך פיזיולוגי מואץ בקרב אנשים עם קוצר ראייה (מיופים). ה-Floters הוא תהליך מבוקר בד"כ, אך במקרים מסוימים תהליך זה יכול לגרום להיפרדות רשתית ודמית. בד"כ תופעה זו היא דבר שהמוח לומד להתעלם ממנו, אך יש צורך בבדיקה של רופא עיניים כדי לשלול דברים נוספים.

דמית (כורואיד)

שכבת הדמית (כורואיד) היא שכבה עשירה בכלי דם, שתפקידה העיקרי הוא להזין בחמצן את החלק החיצוני של הרשתית. הדמית מתחלקת ל-3 שכבות לפי גודל כלי הדם – גדולים, בינוניים וקטנים.
תופעה ידועה שנוצרת משכבת הדמית הוא 'אפקט העין האדומה' שנפוצה בתצלומים. 'העין האדומה' נוצרת כתוצאה מהחזרת אור אדום משכבת הדמית (צבעו של האור הוא אדום כיוון שהדמית מלאה בכלי דם).

רשתית

הרשתית היא השכבה הפנימית ביותר בעין אחרי הלובן והדמית הצמודה אליה. הרשתית היא השכבה בעין שמקנה לנו ראייה, והיא אחד האיברים היחידים בגוף שמהווים שלוחה ישירה של המוח. הרשתית בנויה מפוטו-רצפטורים (קולטנים) הקולטים את גלי האור וממירים אותם לתדרים חשמליים, והם מועברים בסיגנלים למוח כדי שיוכל לפענח אותם לתמונה.
מרכז הראייה ברשתית נקרא מקולה (Macula), שקוטרה הוא כ-5-6 מ"מ. במרכז המקולה נמצאת הפובאה (Fovea) שהיא האזור בו מתקבלת חדות הראייה המקסימלית.

איך מתבצע תהליך הראייה ברשתית ?

האור מגיע לעין דרך האישון, נשבר בקרנית ובעדשה התוך עינית ולבסוף נשבר ב-Fovea ברשתית. אלומות האור עוברות דרך כל שכבות הרשתית עד שנעצרות בשכבת ה-RPE (שכבת פיגמנט) ומוחזרות החוצה. בקצה קולטני האור (פוטו-רצפטורים) חלקיקי האור גורמים לתגובה כימית היוצרת שינוי חשמלי במתח ממברנת התאים, ומשם הסיגנל החשמלי מועבר למוח.

פוטו-רצפטורים (קולטני האור) :

הקולטנים מופעלים ע"י אור, והם עובדים הפוך מכל קולטן אחר בגוף : בחושך הם תמיד במצב של זרם חשמלי (זרם החושך) וכשיש גירוי קטן של אור הזרם נפסק. זוהי תכונה בזבזנית אך היא מעלה את הרגישות לכל כמות אור קטנה. כשהזרם מפסיק נחוץ יותר זמן לשחזר אותו, ולכן דרוש לנו זמן רב יותר כדי להסתגל לחושך.

עצב הראייה ומסלול הראייה

עצב הראייה בנוי מ-1.2 מיליון סיבי עצב (אקסונים) המגיעים מהרשתית, ודרכם מועבר המידע מהרשתית אל המוח. עוביו של העצב גדל ל-3 מ"מ (פי 2 מגודלו בדיסקה). צורת עצב הראייה במבט ע"י אופתלמוסקופ (מכשיר הבודק את קרקעית העין) הוא דיסק עגול שקוטרו בממוצע הוא 1.7mm אורך על 1.5mm רוחב. הסיבים הנמצאים בעצב עטופים במיילין (חומר המשפר את זרימת המידע בעצב).

תופעה מעניינת של עצב הראייה נקראת "הכתם עיוור" (יש 'חור' ברשתית שבו אנו לא רואים כלום). הכתם העיוור הוא איזור בשדה הראייה שבו לא ניתן לראות, והוא נתון פיזיולוגי לחלוטין. הכתם העיוור נוצר כתוצאה מהכניסה של עצב הראייה לגלגל העין היוצרת חור שאינו כולל פוטו-רצפטורים (קולטנים).