מחלות

עיוורון צבעים

זהו חוסר יכולת להבחין בין צבעים שונים לעומת אנשים נורמאליים. עיוורון צבעים יכול להיות גנטי (עובר בתורשה) או נרכש (טראומה, כוויית UV, שימוש בחומרים כימיים). העיוורון יכול לנבוע כתוצאה מפגיעה/מחלה בתאי מדוכים (קולטנים) ברשתית העין, בתאי עצב ברשתית, בעצב הראייה או בקליפת המוח. יש 2 סוגי עיוורון : אדום-ירוק (היותר נפוץ) וכחול-צהוב. 

סימנים וסימפטומים מוכרים : הסימן הראשוני הוא קושי באבחנה בין ירוק ואדום, או בין צהוב וכחול. 
איבחון : ע"י לוחות צבע מיוחדים הנקראים בדיקת "אישיארה" (Ishihara). בכל עמוד מופיע מספר המורכב מנקודות צבע על רקע צבעוני (דרגת הקושי עולה באופן הדרגתי בין עמוד לעמוד). מחזיקים את הלוח תחת תאורה טובה ומבקשים מהפציינט לזהות את המספרים. בחלק מהמקרים למען איבחון עמוק יותר ישנם בדיקות מעמיקות יותר שניתן לבצע ע"י הפנייה.
טיפול : לא קיים טיפול או תרופה לראיית צבעים. פיתרון נפוץ כיום לבעלי ליקוי בראיית צבעים הוא הרכבת פילטרים/מסננים (עדשות עם צבע) בעדשות המשקפיים או בעדשות מגע. 

Retinitis Pigmentosa

זוהי מחלה תורשתית פרוגרסיבית המתבטאת בצמצום שדה ראייה עד לכדי “ראיית צינור” (Tunnel Vision), פיגמנטציה רבה ברשתית (פסולת של קולטני האור ברשתית), וניוון קולטנים ברשתית. ניוון התאים מתחיל מקולטני הפריפריה הנקראים Rods (אחראיים על ראיית לילה) ומתקדם עד ל-5 מעלות ממרכז הראייה. 

סימנים וסימפטומים מוכרים : צמצום שדה הראייה, היתקלות מוגברת בחפצים, טשטוש מוגבר בלילה.
איבחון : ע"י בדיקת שדה ראייה אלקטרונית מיוחדת (יש צורך בהפנייה ע"י רופא עיניים).
טיפול : כיום ישנו מחקר פעיל הפועל למען איתור גורמי המחלה, למנוע ולטפל בחולי רטיניטיס פיגמנטוזה. מצאו כי כמות מסויימת של וויטמין A (וויטמין המסייע לבריאות הרשתית) יכולה להאט את קצב התקדמות איבוד הראייה עקב המחלה. בנוסף, ידוע כי טלסקופ הפוך מסייע לחולה ע"י הרחבת שדה ראייתו המוגבל.

AMD (ניוון מקולרי גילי)

מחלה מתקדמת המאופיינת בפגיעה ב"מקולה" (מרכז הראייה), שם קיימת הראייה הטובה ביותר. היא פוגעת משמעותית באיכות הראייה במשך הזמן, עד שנזקקים לעזרי ראייה ירודה. ישנם ב-AMD קיימים 2 סוגים :

  1. “יבש" – בסוג זה אין יצירה משמעותית של כלי דם חדשים ואין דליפות דם. זה מתקדם יותר לאט מהסוג השני, וזה נחשב לפחות מסוכן.
  2. “רטוב" – ישנה יצירה משמעותית של כלי דם חדשים ויש סיכון לדליפת דם, היפרדות רשתית.

באיזשהו שלב ה"יבש" יכול להפוך ל"רטוב". לכן, כל חולה חייב להיות במעקב מתמיד אצל רופא עיניים, במיוחד ברגע שחל שינוי פתאומי בכושר ראייתו.

סימנים וסיפמטומים מוכרים : טשטוש ועיוותים בעיקר במרכז הראייה (מטה-מורפופסייה), טשטוש בראייה ועוד.
איבחון : אבחון מקדים של המחלה נעשה ע"י רופא עיניים בבדיקת הרחבת אישונים, או ע"י בדיקת שדה ראייה מרכזית (Amsler Grid). בבדיקה ההרחבה הרופא יכול לגלות סימנים מקדימים כמו בליטות צהובות ברשתית (נקראות Drusen), שמספרם גדל עם הזמן (הסימן המוקדם ביותר של AMD). בליטות אלו יכולות להופיע עוד לפני שהחולה מתלונן.
גורמי סיכון : 3 גורמי הסיכון למחלה שידועים כרגע הם : תורשה, חשיפה ל-UV ועישון.
טיפול : מחלה זו אינה ניתנת לריפוי, אך ישנם דרכים לעיכוב הידרדרות המחלה : שינוי האורח חיים לבריא יותר (הפסקת עישון, אכילת פירות וכדו'), לקיחת אנטי-אוקסידנטים (נוגדי חמצון), זריקות ע"י רופא עיניים (מטרתם העיקרית היא למנוע את הידרדרות המחלה ולא לשפר. זריקות חומרים המוכרים כיום : אווסטין, לוצנטיס). מאחר וישנה פגיעה מרכזית בחדות הראייה, עזרי הראייה הם כלי הכרחי לאנשים החולים במחלה. חשוב לציין כי קיימת עמותת נמ"ג, הפועלת לסיוע למען אוכלוסיית "ראייה ירודה" ומשפחותיהם.

קטרקט

באופן נורמאלי עדשת העין שלנו אמורה להיות צלולה ושקופה. בגילאים היותר מאוחרים ישנה התפתחות קטרקט, שמוגדר כתהליך מתמשך שבו עדשת העין מפתחת עכירות. תהליך זה מתאפיין בהידרדרות הדרגתית בראייה שיכולה להיות מהירה (חודשים) או איטית (שנים). העכירות יכולה להופיע בכמה מקומות בעדשה, לדוגמה : אם העכירות היא בהיקף העדשה חדות הראייה לא תיפגע באופן משמעותי (רק במצבים מתקדמים יותר), לעומת זאת אם העכירות במרכז הפציינט ירגיש ערפול/טשטוש. חשוב להדגיש כי הקטרקט הוא אינו תהליך המלווה בכאב.

סימנים וסימפטומים נפוצים : ראייה מטושטשת (באור חזק כשהאישון מצטמצם הטשטוש גדל), כפילות חד-עינית, רגישות לאור, סינוור (דבר הגורם לקושי בראיית לילה), ישנם מקרים בהם באופן פתאומי הפציינט יכול לקרוא לקרוב ללא משקפיים.
גורמים : זה יכול להיות תהליך פיזיולוגי טבעי של הזדקנות (מעל גיל 65). סיבות נוספות יכולות להיות : חבלה, סוכרת, דלקת תוך עינית כרונית, לקיחת סטרואידים, עישון, חשיפה ממושכת לקרינת UV. קטרקט בילדים – ייתכן מסיבה תורשתית או ממחלות האם בזמן הריון.
אבחון : ניתן לאבחן קטרקט בבדיקת עיניים שגרתית אצל רופא העיניים ע"י מיקרוסקופ.
טיפול : הפיתרון כיום לקטרקט הוא ניתוח. רופא העיניים מאבחן את חומרת הקטרקט ומחליט האם לנתח או להשאיר את המצב כמו שהוא ולחזור לביקורת. מטרת הניתוח הוא להחליף את העדשה העכורה הקיימת בעדשה צלולה חדשה. על הניתוח : הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית של העין, חותכים בשולי הקרנית, מוציאים את תוכן העדשה העכור ומשתילים עדשה חדשה.
ישנם מקרים בהם מתפתח קטרקט "משני" שמתפתח לאחר הניתוח, ולכן יש צורך בניקוי העדשה עם לייזר לפעמים.

גלאוקומה

גלוקומה מוגדרת כמוות של סיבי עצב הראייה (עצב הנכנס מאחורי גלגל העין) ואיבוד שדה הראייה, שלרוב מלווה בלחץ תוך עיני מוגבר (עקב הלחץ המוגבר על העצב האופטי הסיבים ניזוקים). יש לציין את הקשר המובהק בין עליית לחץ תוך עיני לנזק לעצב הראייה (ככל שהלחץ התוך עיני גבוה יותר הנזק לעצב הראייה גדול יותר). הסיבים אחראיים על שדה הראייה שלנו, וכשהם ניזוקים שדה הראייה נפגע. פציינט יצליח להבחין בנזק רק כאשר 40% מהסיבים כבר נפגעו, מה שגורם לגילוי מאוחר יחסית של המחלה. יש להדגיש כי גלוקומה יכולה להתקיים גם ללא לחץ תוך עיני מוגבר.
גלוקומה עשויה להופיע בכל גיל, והיא שכיחה יותר אצל הסובלים מיתר לחץ דם, סוכרת, קוצר ראייה, כאלו שעברו ניתוחים תוך עיניים, נוטלי סטרואידים, בעלי עור כהה, בעלי היסטורייה משפחתית. חשוב לציין כי נזק שנגרם לסיבים איננו ניתן לתיקון, אך בטיפול נכון ניתן להצר את צעדי המחלה.

ישנם 4 סוגי גלוקומה :

  1. גלאוקומה זווית פתוחה (כרונית) – גלוקומה ממושכת המתפתחת בהדרגה. טיפול ע"י טיפות עיניים או תרופות המורידות לחץ תוך עיני. מופיעים סימנים כגון : ירידה הדרגתית בחדות הראייה, צמצום שדה ראייה, כאבי ראש קלים.
  2. גלוקומה זווית סגורה (אקוטית) – צורה חריפה של גלוקומה, המתבטאת בעלייה פתאומית של הלחץ התוך עיני לערכים קיצוניים. דרוש טיפול תרופתי או כירורגי מיידי המכוון להורדת הלחץ התוך עיני בהקדם האפשרי. סימנים : בחילות, הקאות, כאבי ראש, כאב חזק בעין, ירידה בחדות הראייה וצמצום שדה ראייה. טיפול נפוץ לסוג זה של גלוקומה נקרא Peripheral Iridectomy (יצירת חור בקשתית האמצעות לייזר, ובכך הפחתת הלחץ התוך עיני).
  3. גלוקומה שניונית – פגיעה חד-עינית לרוב. קורה כתוצאה מחבלה, זיהום או פגם מולד בעין. טיפול ע"י תרופות או התערבות כירורגית לפי הצורך.
  4. גלוקומה מולדת – נדיר יחסית. העין של התינוק מתרחבת בקלות (לעומת עין של אדם מבוגר) ולכן רואים את העין הפגועה כמוגדלת בגלל עליית הלחץ התוך עיני בתוכה. התינוק סובל מפוטופובייה (רגישות יתר לאור), דמעת, אישון מורחב וקרנית עכורה.

אבחון : נעשה ע"י רופא עיניים. בחשד לגלוקומה חשוב לעשות בדיקות לחץ תוך עיני, שדה ראייה ממוחשב, בדיקת עצב הראייה (בד"כ ע"י הרחבת אישונים). חשוב להדגיש כי היסטורייה משפחתית מגבירה את הסיכון לחלות במחלה, ולמי שקיימת אצלו גלאוקומה במשפחה מומלץ להיבדק בהקדם.
טיפול : המטרה העיקרית בגלוקומה היא הפחתת הלחץ התוך עיני ע"י כמה שיטות : תרופות המפחיתות את נוזל הלשכה (הנוזל התוך עיני), תרופות המגבירות את ניקוז יציאת נוזל הלשכה, צריבת לייזר ברקמת הקשתית על מנת להוריד לחץ (נקרא Peripheral Iridectomy ומשמש בד"כ ללטיפול בגלוקומה זווית סגורה).

רטינופתיה סוכרתית

הסוכרת יכולה לפגוע בעין במספר צורות, והצורה המוכרת ביותר היא רטינופתיה סוכרתית. ככל שהינך חולה זמן רב יותר בסוכרת כך הסיכוי שהמחלה קיימת בדרגה כלשהי בעיניים עולה. הרטינופתייה בעין יכולה להתבטא בכל קשת האפשרויות, החל משינויים עדינים מאוד ובלתי מסוכנים ועד לעיוורון מוחלט. גורמי הסיכון להתפתחות המחלה והחמרתה הם :

  1. משך זמן הסוכרת. 
  2. איזון הסוכרת. 
  3. קיום מחלות נילוות (יתר לחץ דם, אי ספיקת כליות וכ"ו). 
  4. היסטוריה משפחתית של רטינופתייה סוכרתית. 
  5. הריון.

מה קורה ברשתית במהלך רטינופתייה סוכרתית ?

במצב נורמאלי כלי הדם ברשתית הם בעלי דופן בלתי חדירה ואינם דולפים. בחולה סוכרת, כלי הדם מאבדים את שלמות הדופן שלהם ומתחילים "לדלוף", ומתרחש דלף של נוזלים/חלבונים/שומנים. דלף זה יוצר בצקות מקומיות ושקיעת חומרים שונים בשכבות הרשתית, עם הפרעה מתגברת בראייה. בנוסף, ישנה פגיעה בהובלת החמצן בגוף, ולכן הרשתית תסבול מחוסר בחמצן.
אלו שלביה הראשונים של המחלה והיא נקראת באותם רגעים רטינופתיה לא שגשוגית (Non Proliferative). כבר בשלב זה יכולה להיות ירידה בראייה בדרגות חומרה שונות וחלק מהראייה בלתי הפיכה כבר בשלבים אלה (תלוי במיקום כלי הדם הדולפים, מרחקם ממרכז הראייה, מיקום הצטברות משקעים). שלב זה של המחלה יכול לבוא ללא סימנים כלל ועד לירידה קשה בחדות הראייה.
שלב מתקדם במחלה הוא השלב השגשוגי (Proliferative), ובו גדלים כלי דם חדשים לא בריאים על פני הרשתית ואל תוך הזגוגית. כלי דם אלו הם דקים ושבירים ואם לא מטפלים נכון הם יכולים לדמם, לגרום לראייה מעורפלת ובשלבים מאוחרים למשוך את הרשתית ולהפרידה ממקומה. מצבים אלו גורמים לירידה קשה בראייה ואף לעיוורון.

סימנים : המחלה אינה מלווה בכאבים. במקרים של בצקת במקולה (מרכז הראייה) יהיה טשטוש בראייה ועיוות תמונה. במקרים בהם יש דימום לתוך העין מכלי הדם החדשים או במקרה של היפרדות רשתית – יהיו כתמים שחורים בשדה הראייה עד אובדן ראייה מוחלט. בשלבים אלו הטיפול הוא יעיל פחות ולא תמיד יכול להחזיר ראייה שאבדה, לכן אין לחכות עד להופעת הסימנים וכל חולה סוכרתי חייב להיבדק ע"י רופא עיניים בצורה מסודרת ותקופתית.

אבחון : נעשה ע"י 3 בדיקות בד"כ :

  1. בדיקת קרקעית העין - בדיקה הנעשית ע"י רופא עיניים, שמהלכה הוא מטפטף טיפות הרחבת אישונים לעין וכך הוא מצליח לראות לתוך רשתית הנבדק.
  2. צילום פלורוסין (Flourocin Angiography) – מיועד לצורך אבחון מדויק יותר או לפני טיפול בלייזר. בדיקה זו מדגימה באמצעות חומר צבע (פלורוסין) המוזרק לפני הבדיקה לווריד ביד. מטרת הצילום היא לזהות את מקורות הדלף מכלי הדם ואת כלי הדם החדשים (בעיקר בסוכרת שגשוגית בעלת כלי דם חדשים).
  3. OCT – ראשי תיבות של Optical Coherence Tomography. זו בדיקה חדישה, הממפה באופן מדויק את פני שכבות הרשתית (מציגה אזורי בצקת, חורים ועוד).

טיפול : בביטויי המחלה הקלים לפעמים אין צורך בטיפול, אלא במעקב מסודר. שמירה תקינה של רמות סוכר ולחץ דם יכולה לעכב ואף למנוע הופעת רטינופתייה סוכרתית. במידה ויש צורך בטיפול יש 3 אופציות (במקרים חמורים ישנם שילובי טיפולים) :

  1. טיפול בלייזר – הטיפול השכיח ביותר. מתבצע ללא צורך בהכנה מוקמת או אשפוז מוקדם. נעשה לאחר הרדמה מקומית והרחבת אישונים, ונמשך כ-10-20 דקות. הוא אינו כרוך בכאב, ולעיתים יש צורך במספר טיפולים. מטרת הלייזר הוא להפחית את דלף כלי דם ולגרום לנסיגת כלי הדם החדשים (שלב הרטינופתיה השגשוגית), ובנוסף הרשתית מוצמדת למקומה יותר חזק באיזורי הטיפול (מונע היפרדות רשתית). כיום ידוע ממחקרים גדולים בעולם שהלייזר יכול למנוע עיוורון בכ-90% מהאנשים שמטופלים בזמן ובכ-50% מהם למנוע ירידה משמעותית בראייה.
  2. ניתוח וויטרקטומי – ישנם מקרים בהם הרטינופתייה הסוכרתית מתקדמת מאוד, כגון : בצקת כרונית באזור הראייה המרכזית, דימומים תוך-עיניים המפריעים לאור להגיע לרשתית, היפרדויות רשתית. במקרים אלו טיפול בלייזר אינו מספיק ומבצעים ניתוח וויטרקטומי, שבו מנקזים את הג'ל הממלא את תוכן גלגל העין בנוזל צלול. לאחר הניתוח יהיה שיפור בראייה בכפוף לנזקים שנגרמו ברשתית עקב המחלה עוד מלפני הניתוח. במקרים קשים של הפרדות רשתית והצטלקויות יהיה צורך בניתוחי רשתית מסובכים.
  3. הזרקות סטרואידים תוך עיניות - הטיפול יעיל במקרים בהם למרות הטיפול בלייזר עדיין קיימת בצקת. בחלק ניכר מהמקרים יש שיפור קל בראיה.

מניעת המחלה : במחקרים רבים שבוצעו לא נמצאה תרופה המונעת את התפתחות המחלה, אך נמצא כי איזון טוב של רמות הסוכר קרובות ככל האפשר לנורמות מעכבים את התקדמות המחלה וסיבוכיה, לרבות רטינופתייה סוכרתית. בכל מקרה הדרך היחידה לשמור על ראייה טובה היא בעזרת טיפולי לייזר בזמן ולפני הופעת מחלה קשה ומתקדמת. כמשתמע מכך, על אדם עם סיבוכי רטינופתייה להימצא תחת מעקב רופא עיניים כל חייו.

פגיעות נוספות של סוכרת בעיניים : במחלת הסוכרת עולה השכיחות של מחלות עיניים נוספות ,כגון: קטרקט, גלאוקומה, מחלות עצב הראייה ופגיעות נויירולוגיות נוספות.

חשיבות האיבחון ומודעות הציבור : כמו בכל מחלה, אין תחליף לגילוי מוקדם וטיפול בזמן. עקב כך, חשובה מאוד מודעות הציבור. חומרת המחלה ברשתית יכולה ללמד על מצבה הכללי של מחלה בכלל הגוף, כמו : מחלה כלייתית, מחלת לב או מחלת מערכת העצבים ההיקפית. במחקר שבוצע בישראל לפני 15 שנה נמצא כי 50% מהאנשים חולי הסוכרת לא היו מודעים לתסביך המחלה בעיניים, כאשר ב-30% מהם היה צורך בטיפול לייזר.
על החולה הסוכרתי להיות מודע לכך שעיניו וראייתו עלולים להיפגע בצורה בלתי הפיכה אם לא יטופל בזמן, ולהיות גם אחראי בעצמו להיבדק באופן מסודר.